אם תשאל אדם ברחוב אם הוא חושב שהוא טוב – התשובה האוטומטית תהיה בדרך כלל: "מובן שאני טוב". בדיקה מעמיקה יותר בתוכנו תגלה שיש בנו חלק שמאמין שאנו לא באמת טובים.
למה הכוונה "לא טובים"? זה הרי נשמע מוגזם ומוזר.
האם אני מרגיש שאני אדם טוב ורוצה רק בטוב, או שיש מקומות שבהם יש לי אמונות קשות לגבי עצמי, למשל שאני אנוכי, או שלא אכפת לי מאחרים, שאני מאכזב אחרים כל הזמן, שאין לי מזל, שאין לי סיכוי להצליח, שאני כישלון, שאין לי באמת כישרונות, שאני חלש ואילו אנשים היו יודעים מי אני באמת ואיך אני מרגיש, הם לא היו רוצים להיות בקשר אתי. שאני לא. פשוט לא…
רוב הזמן אנחנו לא מודעים לרגשות ולמחשבות האלה, אבל אין זה אומר שהם לא קיימים בנו.
משום שגם אם אדם יגיד שהכול בסדר ושהוא אוהב את עצמו ומחובר לעצמו, אם הוא בעצם מאמין בסתר לבו שהוא לא טוב, שהוא מאכזב, שהיה יכול להיות אחרת וכדומה – התנהגותו תשקף את האמונה שלו. האמונות שלנו מעצבות את התנהגותנו ואת ההתייחסות שלנו לעצמנו ולסביבה שלנו.
אחד הדברים המתסכלים הוא שאדם המוצא בעצמו מקומות שבהם הוא מרגיש חסר ערך, חסר קשר או אהבה − מסתכל סביב וחושב שאצל אחרים הכול בסדר, וכי רק הוא מרגיש כך. מעשה כזה רק מעצים את התחושה השלילית וזו אינה האמת. הבעיה העיקרית שלו היא ייאוש. לכולנו הלוא יש התמודדויות. נכון, לעתים מה שנראה לך כהר נראה לאחר כעכבר, אבל לכל אחד מאתנו יש התמודדות ופצעים שאנו סוחבים אתנו.
הבעיה היא, כאמור, האמונות השליליות ששולטות על חיינו. הבדיחה מספרת על שלושה אנשים – סוכן שב"כ, סוכן קג"ב וסוכן סי.איי.אי שהתחרו ביניהם מי לוכד ארנבת ביער הכי מהר. סוכן הסי.איי.אי יצא עם ארנבת אחרי חמש דקות. סוכן הקג"ב אחרי רבע שעה והשב"כניק לא יצא מהיער. שני החברים המודאגים נכנסו שוב לתוך היער כדי לחפש את חברם השב"כניק. הם מצאו אותו בקרחת יער, מולו אריה מפוחד קשור והשב"כניק צועק עליו: תודֶה שאתה ארנבת! תודה שאתה ארנבת…
נשמע מוגזם, אבל זה מה שקורה כשאנחנו משתכנעים בגיל מוקדם שמה שאנחנו הוא לא מספיק טוב. שצריך להיות מישהו אחר, משהו אחר. שצריך להיות ארנבת במקום אריה. אחרי שאנו משוכנעים ברע ובשלילי – אנו מנסים לצפות אותו כל החיים בעטיפות צלופן נוצצות ולהציג שהכול בסדר… ואז, גם כשאנו אומרים לעצמנו שאנו במצב ממש טוב, שאנו אוהבים ומעריכים את עצמנו, בדיקה עמוקה יותר תגלה שבעומק לבנו איננו מאמינים שאנחנו טובים.
לפער הזה יש כמה שורשים, ואחד מהם נטוע בילדות שלנו.
כשהורים ומורים אומרים לילד שהוא ילד רע, הוא מפנים את זה. כולנו מכירים היטב אמירות כגון "אתה עצלן", "אתה אנוכי", "אתה מעצבן". אמירות כאלה מעצבות אצל הילד תפיסה עצמית שהוא לא טוב. מובן שההורים מתכוונים לומר שההתנהגות של הילד הייתה רעה, אבל בחלוף הזמן הילד פשוט סופג את הרעיון הרעיל הזה עמוק אל תוכו. חינוך נוקשה מוביל לתפיסה הזאת אפילו אם לא אומרים לילד את הדברים במפורש.
גם חינוך רך או מתירני מדי יכול לגרום לכך שהילד יאמין שהוא לא טוב: הרי אילו הייתי טוב, לפחות היה אכפת להם. לפחות מישהו היה שם לב אליי. כנראה שאני לא נחשב, לא מעניין ולא טוב – ולכן אף אחד לא מתעניין בי.
ישנן סיבות נוספות לאמונה הפנימית הבסיסית שאנו לא טובים, ואלה משתנות מאדם לאדם. הנקודה הבסיסית המשותפת לרובנו היא שלעתים האמונה הזאת נחבאת ונסתרת, ולעתים היא צפה ומציפה אותנו. בתקופות שבהן האמונה הזאת גואה – אנו מרגישים חסרי יכולת וחסרי רצון.
גם תנאי החיים יכולים לחזק אצל האדם את האמונה הכוזבת שהוא לא טוב. כשאדם מסתכל על החיים הנוכחיים שלו – והם לא תמיד מה שייחל לו, הוא מרגיש כישלון. הוא מרגיש שהוא לא טוב. הוא מזדהה עם המצב החיצוני ומחליט שהוא לא טוב.
סיפור מהחיים:
אני סתם עצלן, אמרתי בשוויון נפש לדבורה, המזכירה של אבא שלי. הייתי בן ארבע עשרה ובדיוק סיימתי לפתח תכנת ניהול תיקי לקוחות כדי לעזור לאבא שלי לארגן את המשרד. בסופו של דבר אף אחד לא השתמש בתכנה הזאת כי המחשב שעליה היא רצה היה מיושן מאוד. נדמה לי שלקח לו בערך שלוש דקות להידלק.
עצלן? היא שאלה בתמיהה.
כן, עצלן, עניתי לה. זה מה שאני. אני עצלן, אין לי כוח לכלום, אני לא כמו כולם.
היא חייכה ואמרה: אתה יודע מה זה עצלן? זה בכלל לא עצלות – זה בגלל שאתה ממציאן!
מה? תמהתי.
כן. כן. היא הסבירה, אתה ממציאן, אתה אדם שכל הזמן חושב איך לשפר דברים ואיך לעשות אותם יותר בקלות. זה לא בגלל שאתה עצלן – זה כמו התכנה הזאת שפיתחת, שאמורה לעזור לנו לעשות את הדברים מהר יותר.
לא עצלן. ממציאן.
"והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו שגם הוא חביב בעיני השם יתברך. כי לפי גדולת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך. וכבר מבאר ענין זה כמה פעמים שאין זה ענוה להיות במֹחין דקטנות חס ושלום, וצריכין לבקש הרבה מהשם יתברך לזכות לדרכי ענוה באמת וכו'."
(שיחות מוהר"ן, אות קמ)
תרגיל:
האם אתם מאמינים שאתם לא טובים?
חפשו מקומות בחייכם שבהם אתם מאמינים, או שהאמנתם בעבר, שאתם פשוט לא טובים. משהו שקרה בשנים האחרונות או זיכרונות מתקופה מוקדמת יותר, זמנים שבהם פשוט הרגשתם לא טוב באופן כללי או מקומות שבהם הרגשתם שאתם נכשלים. לפעמים זה קשור לרגשות אשמה שצפים ומציפים אתכם.
מה המקור לתחושה שאינכם לא טובים?
