Home / הבלוג / חודש אלול – תחושה של סיום וגעגוע להתחלות חדשות

חודש אלול – תחושה של סיום וגעגוע להתחלות חדשות

bougainvillea-201488_1280ניחוחות של סתיו נישאים באוויר. תחושה של סיום של משהו, ושל התחלה חדשה. חודש אלול מביא איתו התחלות חדשות, בקשות חדשות, תקוות חדשות. אחד הפירושים לשמו של החודש אלול הוא – חיפוש. החיפוש מתחדש עכשיו. איפה אני?

מעגל השנה מורכב ממעגלים בתוך מעגלים, חבוקים יחדיו ומביאים מערכות פנימיות של סדר רוחני. יש את המחזוריות של השבוע – שישה ימי עבודה ויום שבת מנוחה. מנוחה גשמית ומנוחה רוחנית, שבא מגיע השפע הרוחני להשקות את הגן של ששת ימי העבודה.

ישנו מעגל החגים שבהם עולים לרגל לבית המקדש: פסח, סוכות, שבועות. וישנם תתי-מחזורים, כמו הזמן שבו אנו עומדים עכשיו, וחודש אלול הוא המבשר שלו.

אנחנו מתחילים מהלך שראשיתו בחודש אלול ואחריתו בשמיני עצרת, בשמחת תורה. המהלך מתחיל מאלול, עובר דרך ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום כיפור, סוכות ובסוף – שמחת תורה. כל שנה אנחנו חוזרים במחזוריות למהלך הזה. וכל סיבוב בו מביא לנו העמקה והתחלה חדשה.

המהלך הזה – מראש חודש אלול ועד שמיני עצרת/שמחת תורה הוא מהלך של התחברות מחדש, של בירורים חדשים של התנערות מהעפר ואפר של הקיץ והתחדשות. וכמו כל מהלך של התחדשות הוא מתחיל ב – איפה אני עומד? אם אדם רוצה לעשות שינוי, בכל תחום, ישנם שני דברים עיקריים: אחד – לאן אני רוצה להגיע והשני – איפה אני נמצא.

בסוכות אנחנו סוכים באורו של הקדוש ברוך הוא, טבולים בתוך כל הטוב האינסופי הזה. זמן של חסדים אדירים, של חיבור. ולפני זה, כהכנה לזה – ישנו זמן של בירור, זמן של הכנה, זמן של בניה. כאמור – כדי להגיע לטוב, אני צריך קודם כל לברר איפה אני, להיות אמיתי עם עצמי.

בדיוק בנקודה הזאת, בנקודה של הבירורים, אנחנו פוגשים את חודש אלול – ראשי תיבות: אני לדודי ודודי לי. אני להשם יתברך והוא לי. הזמן להגיע לקירבה הוא על ידי הבנת הקשר, החיבור – ובעיקר הכיוון של הקשר. אני רוצה להיות קשור ומחובר? יופי. אני צריך להבין – אני לדודי ודודי לי.

אנחנו בעצם מחוברים. אבל איפה אני? החיפוש מתחיל. איפה אני? אני בכלל מודע למה שקורה איתי? למקום הפנימי שלי כרגע? מי אני? מה קורה איתי? ואיפה הוא? איפה השם יתברך? איה?
אומרים בחסידות שבחודש אלול המלך בשדה. זה זמן מיוחד לתוספת קירבה. לפי רבי נחמן האדם צריך כל יום לפנות שעה לפחות להתבודדות. אפשר בחדר אבל עדיף בשדה. איזה תקופה טובה יותר מאשר אלול? לצאת לשדה ולפגוש את המלך..
לא לנסות לכסות על הכל. לא לפחד!

לצאת לשדות, ליערות ולכרמים. להשאיר את המחשב, את הטלפון, את העסקים ואת כל הבלבול של העולם מאחורינו ולפרוש כפיים למרום. אני פה אבא, אני רוצה להיות פה. אני רוצה להיות מחובר. אבל.. אני מרגיש כל כך רחוק. אני מרגיש כל כך מנותק. אני מרגיש כל כך מבולבל!

אבל אני לא מוותר, ואני בא עוד פעם ועוד פעם לפגישה הזאת. אני מייקר את השעה הזאת
וקובע אותה בלוח הזמנים שלי.

שעה קדושה איתך ריבונו של עולם. שעה קדושה עם עצמי. אני לדודי ודודי לי. בשדה, ביער או בחדר קטן ושקט. העיקר לקחת את הזמן הזה. זה הזמן ליישוב הדעת. להבין איפה אני ומה קורה איתי. לא צריך לדחוק שום דבר. לא צריך לנסות לעשות כלום. רק להגיע ולראות מה קורה. ולבקש, ולדבר על זה. ולא להסתיר. פשוט להיות.
איפה אני באמת?
אנחנו חיים בחיים כאלה אינסטנט. אוקיי – הלכתי לשדה, מה עכשיו? אני לא מרגיש חיבור. נו, אז כלום לא קורה. אמרתי לך. אין, סתם, סתם בזבוז זמן. אם כבר הגעתי לפה ועשיתי את כל המאמצים – אני מצפה לפחות להרגיש איזה משהו. שיפתח לי הלב, לדבר ככה ממש מבפנים לא? אז לא. העניין העיקרי הוא קודם כל להבין איפה אני. ולקבל את המקום שאני נמצא בו. זה מה שקורה. אם אני אתעלם ממה שבאמת קורה, אני אכנס לדמיונות.

זה כמו מישהו שרוצה לעשות דיאטה. כמה אתה צריך לרדת? לא יודע, ממש קצת – אולי 2-3 קילו. אז אולי אני רק אוריד פיצה אחת מהתפריט שלי. אבל אם הוא שוקל את עצמו, הוא מגלה שהוא שוקל 150 ק"ג! הוא צריך להוריד לא רק פיצה מהתפריט, אלא לחתוך את התפריט. אבל מה יותר קל ונעים? להוריד רק פיצה אחת או לגלות שאתה במצב הרבה יותר חמור??

לגלות שאני במצב חמור – זה טוב. שוב נדגיש את זה, העניין הוא לגלות איפה אני. לברר מה קורה איתי ולא לנסות לדמיין שהכל כבר טוב. אם אני מדמיין שהכל כבר טוב, פיספסתי את הנקודה. דמיינו אדם שמגיע לרופא מיוחד, הוא השקיע הרבה ממון להגיע לאותו הרופא וכשהוא פוגש אותו הוא חושש להראות לו ולספר לו על הבעיה האמיתית שלו.

הרופא שואל אותו מה הבעיה והוא מספר משהו זניח – אני לא יכול להרדם בלילה כי יש לי נזלת. אה? בשביל זה באת שואל הרופא בתמיהה, טוב. ונותן לו איזה מרשם חסר ערך. אותו אדם – יתכן שחולה במחלה אנושה שאולי אותו הרופא היה יכול לעזור לו.

אותו דבר אנחנו. להציף את הדברים, לא לנסות לכסות על הכל. לא לפחד! להפך. אם תפתח את הדברים, תוכל לראות באמת מה קורה ולבקש עזרה ספציפית על מה שתקוע, על מה שלא זז. וגם אפשר להודות, לא חייבים רק לראות את הרע חס ושלום. אפשר להודות אבל לא לשכוח גם לראות איפה אני. זה סוד התשובה. לראות איפה אני, להבין שאני כבר לא רוצה להיות במקומות מסויימים ולהבין שאני רוצה כבר להיות במקומות אחרים לגמרי.

אז לקחת זמן כל יום, לדבר עם עצמי, לדבר עם השם יתברך – איפה אני באמת עכשיו? ואיפה אני רוצה להיות? הפער הזה – יוכל להביא לי רצון אמיתי. רצון בוער להתקרב אל השם יתברך, להתקרב אל הטוב שלי.

Comments

comments

About admin

Check Also

sheep-17482_640

החיים במרוץ העכברים – פרק מתוך סוד הנקודה הטובה

האוויר סביבנו מורעל. מורעל בתחרותיות, מורעל בכוחנות, מורעל ברעל של "אֱדוֹם". עם ישראל עבר בכמה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים