Home / הספר / סוד הנקודה הטובה: דווקא בעשייה שלי / פרק מתוך הספר

סוד הנקודה הטובה: דווקא בעשייה שלי / פרק מתוך הספר

הטוב שלנו גנוז גם עמוק בתוכנו, מעבר למעשים, לרגשות, ואפילו מעבר למחשבות. הטוב שלנו הוא אנחנו, והמעשים טובים, והם אלה שמיתרגמים לנקודות נצחיות

בהקדמה סיפרתי שכאשר למדתי את "אזמרה", תמהתי למה רבי נחמן מדבר דווקא על הנקודה המעשית, על העשייה שבה צריך האדם למצוא את הטוב שלו. הרי הטוב שלנו גנוז גם עמוק בתוכנו, מעבר למעשים, לרגשות, ואפילו מעבר למחשבות. הטוב שלנו הוא אנחנו.

כמו שני אנשים שמנסים לחפור תעלה מתחת לאדמה, לחתור זה לכיוון זה, ככה אנו רוצים לחזק גם את זיכרון הנקודה הטובה הפנימית שלנו, שהיא הטוב המוחלט, ובד בבד למצוא את הטוב במעשינו. באופן זה נזכה לחבר קו רציף של תודעת הטוב, מהמקום הנסתר ביותר בתוכנו ועד לגילוי של הטוב בתוך העשייה שלנו.

בראש השנה באומן, בשעת אחר הצהריים, אחרי סיום התפילות, פגשתי חבר שהאיר את עיניי. שמחתי לפגוש אותו, אך הוא נראה לי מוטרד. כששאלתי לפשר העניין, הסביר שבלי קשר למעשיו, ועל אף שהוא ממש משתדל, תמיד יש לו רגשות אשמה קשים שמא עשה משהו לא טוב. "היום למשל," הסביר, "הייתי במקווה, הלכתי לתפילה, דווקא הייתה תפילה ממש בסדר, אבל איך שיצאתי מהתפילה – הרגשתי כאילו יצאתי מאיזה מקום נורא ועשיתי מעשים נוראיים. אני יודע שאני בסדר," הוסיף, "אבל זה עדיין אוכל אותי."

"אז למה אתה מחייך?" שאלתי לנוכח החיוך שעלה פתאום על פניו.

"אני מחייך," הוא אמר, "כי נזכרתי במשהו ששמעתי באיזה שיעור פעם. משהו על 'אזמרה', על הנקודה הטובה. הוא מנסה לעבוד עלינו, 'המדמה', או יצר הרע, או איך שלא תקרא לו. הוא מנסה להגיד לנו שאנחנו לא טובים והוא מעוות את המחשבות שלנו ואת הרגשות שלנו. אבל − מאוד קשה לו לעוות את המעשים שלנו."

"מאז ששמעתי את זה," המשיך החבר, "בכל פעם שאני מרגיש נורא ואיום, אני מתחיל לבדוק מה באמת עשיתי היום. אם אני לא בסדר, אז אוקיי, אני אבדוק את עצמי ואעשה על זה תשובה. אבל אם אני בסדר, אני לא מוכן לקבל את ההאשמות האלה. ולכן צריך לבדוק מה קורה באמת ולקבל על פי זה החלטות". כשסיים את דבריו, החיוך שעל פניו גדל.

חשבתי שוב על סוד הנקודה הטובה, ועל כך שאף שאדם יכול למצוא בעצמו כל כך הרבה רע, אם יבדוק ויחפש הוא עשוי להיתקל דווקא במעשים טובים. והמעשים הטובים האלה מיתרגמים לנקודות נצחיות. אי אפשר לקחת מאתנו את הדברים הטובים שעשינו. אם עזרנו למישהו, אם שימחנו מישהו, זה נשאר לנצח. זה לא נעלם. תמיד נוכל לחזור לזה, ומתוך כך – לעומק הטוב שלנו.

הרב שלמה קרליבך זצ"ל ידוע לרבים בתור "הרבי המזמר". לחניו מוכרים היום בכל קשת הציבור הישראלי, בין שירי קבלת שבת לניגונים מרגשים ומעוררים את הלב. הרב קרליבך זכה לגעת בלבם של מאות אלפים ואולי יותר ברחבי העולם.

לא רבים יודעים שרבי שלמה היה "אמן הנקודה הטובה". היה לו כישרון נדיר למצוא בכל אדם, בין אם הוא הומלס אפרו-אמריקאי או אישיות ממשלתית בכירה, את הנקודה הטובה והמיוחדת שלו. לאחר מותו קובצו סיפורים אישיים רבים של אנשים שחזו בפעולותיו. אחד מהסיפורים, "ר' שלמה והמאפין", הופיע בספר "הרבי מקרן הרחוב" (הלברשטאם-מנדלבאום, י. הרבי מקרן הרחוב, סיפורים מופלאים על ר' שלמה קרליבך. דוד הלל (תר) הוצאת רשימו, 2009.) ואני מביא אותו כאן לפניכם.

ואני מביא אותו כאן לפניכם.

"האם יצא לך פעם להיות בחברת אדם המהלל בכל פה את מעלותיה של עוגת מאפין?" שואל מנדל שטרנהל. "אם לא, סימן שלא התלווית אף פעם לשלמה לארוחת בוקר בבית קפה!

"ישבנו במסעדה קטנה וקודרת שהייתה שייכת לטבחית חמוצת פנים, ששימשה גם כמלצרית. בדרך כלל אינני מושפע כל כך ממראה פניהם של אחרים, אבל האישה הזו הייתה כל כך מכוערת, כמעט דוחה, והיה קשה שלא לשים לב לכך. גם השירות שלה היה בלתי נעים. היא הגישה את המאפינס והקפה שהזמנו בנוקשות שגבלה בגסות, ולומר את האמת, הוקל לי כשעזבה את שולחננו וחזרה לדלפק. לאחר טעימה אחת מן המאפין, שלמה סימן לה שתחזור.

"'כן?' שאלה בקדרות, ידיה מונחות על מותניה בהתרסה, דרוכות לכל צרה.

"'ידידתי היפה כל כך', אמר שלמה בעדינות, 'האם במקרה את זאת שאפית את המאפין הזה?'

"'כן, זו אני, מה העניין?' שאלה קצרות.

"'אני רק רוצה שתדעי שזה המאפין הטעים ביותר שטעמתי כל חיי!'

"שמץ חיוך החל להופיע על שפתי האישה.

"'תודה', אמרה, והתכוננה לחזור למקומה.

"'ואני גם רוצה שתדעי… שאכלתי מאפינים בכל העולם, אבל אף אחד מהם אפילו לא מתקרב למאפין הזה'.

"'טוב, שוב תודה', אמרה, נוקשה מעט פחות, ובזוויות פיה החל להיראות חיוך של ממש, אבל היא עדיין מיהרה לשוב למקומה מאחורי הדלפק.

"'ואני ממש חייב להודות לך מפני שהייתי כל כך רעב, ואת עשית לי את הטובה הכי גדולה בעולם בכך שאפית את המאפין הזה במומחיות שכזו, שיש לו לגמרי טעם של עולם הבא!"

"'טוב, וואו, תודה רבה', אמרה בחיוך רחב, נטועה כעת היטב במקומה. 'נחמד מאוד מצדך לומר את זה. רוב האנשים בכלל לא אומרים כלום כשהאוכל טוב; אתה שומע מהם משהו רק כשיש להם תלונות!'

"'אה, אבל אף אחד לא יכול להתלונן אי פעם על האוכל שלך; געוואלד, זה בטח האוכל הכי טוב בעולם. תאמרי לי, מה את שמה במאפין הזה כדי שיהיה כל כך טעים?'

"בשלב זה האישה הזעופה כבר הייתה קורנת ממש, ופתחה בדיון ארוך על שיטות האפייה והבישול שלה. שלמה הקשיב קשב רב, וכשסיימה את דבריה, המשיך להרעיף עליה תשבחות. מחמאותיו גם היו מפורטות מאוד: המרקם של המאפין היה לא רק רך ואוורירי אלא גם חמאתי ובעל ניחוח, והיא חיממה אותו במומחיות בדיוק לחום הנכון. בעודי מאזין בשעשוע מעורב בפליאה לרבי הדגול הגומר את ההלל על המאפין, הסטתי את מבטי אל האישה. עד לאותו רגע היו עיניי מרותקות אל שלמה, כך שלא שמתי לב לשינוי שעברה האישה. כשפניתי להביט בה, נדהמתי.

"האישה המכוערת נעלמה כלא הייתה. כמה דקות עם שלמה הספיקו לשם כך. היא עברה שינוי מוחלט, וממש נעשתה יפה.

"למדתי משלמה דברים רבים, אבל אחד החשובים שבהם היה הכרת הטוב ואמנות נתינת המחמאות. אולי ביום מן הימים, אם אעמול מספיק ואזכה למדרגה המתאימה, אוכל גם להשיג את כישרונו המבורך של שלמה – לשיר שיר הלל למאפין ולהפוך אנשים ליפים".

מתוך הספר "סוד הנקודה הטובה", ספרו של רן ובר, סופר, מטפל ומנחה סדנאות ברוח החסידות. ליצירת קשר: ranweber@gmail.com

Comments

comments

About admin

Check Also

person-692159_640

סוד הנקודה הטובה: ניתוק – מחלת הדור | פרק מהספר

"מישהו נועץ באחד מזקני הדור, וסיפר לו על כאב נפשי שהוא סובל ממנו. הרב אמר …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים