Home / הספר / אבנים שחקו מים – פרק מתוך הספר ״סוד הנקודה הטובה״ מאת רן ובר

אבנים שחקו מים – פרק מתוך הספר ״סוד הנקודה הטובה״ מאת רן ובר

מה היה קורה אם הייתם מגלים בגיל ארבעים שחייכם כלל לא נעים בכיוון שאתם מייחלים לו? שכדי שתרגישו שמחה אמתית ותחושת שליחות ומשמעות עליכם לשנות הכול מהיסוד?
זהו בדיוק סיפורו של רבי עקיבא, מגדולי התנאים, רבם של רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס. כל אחד מהם ענק שבענקים, בתורה, במידות וברוח הקודש. כך מסופר עליו במסכת אבות דרבי נתן (ו, ב):
"בן ארבעים שנה היה ולא שנה (=למד) כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו?
אמרו לו: המים, שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"?!
מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה, שקשה כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי, שהוא בשר ודם!
מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי! למדני תורה! אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולְמָדָהּ. היה לומד והולך, עד שלמד כל התורה כולה.
הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע, אמר להם: רבותי! פתחו לי טעם משנה! כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו, אמר: אלף זו − למה נכתבה? בית זו − למה נכתבה? דבר זה − למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים…
אמר לו רבי טרפון: עקיבא! עליך הכתוב אומר (איוב כח, יא) 'מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר', דברים המוסתרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה".

רבי עקיבא היה בן ארבעים שנה ומעולם לא למד דבר. אפילו את האלף-בית לא ידע, והעיד על עצמו שהיה בור ועם הארץ, ואף שנא תלמידי חכמים.
יום אחד ראה בבאר המים אבן ובה חור גדול. שאל עקיבא: מי חקק אבן זו? ענו לו חכמים שהמים חקקו את האבן במשך שנים רבות. או אז האיר בו בעקיבא כוח ההתמדה, ושם ניצת לבו לומר, אם המים יכלו לחקוק באבן הקשה, ודאי שבכוח ההתמדה אוכל גם אני לחקוק על לבי, שהוא לב בשר, את דברי התורה.
ישב עקיבא אצל מלמד תינוקות והתחיל ללמוד הכול מהתחלה. הוא הסכים להשפיל את עצמו, להתחיל מחדש, ללמוד עם התינוקות. כל מי שכבר הגיע למשהו בחיים, בין אם במערכת יחסים זוגית (אנחנו נשואים כבר 20 שנה, מה פתאום לשאול אותה מה היא מרגישה כלפיי?), בין אם בעבודה (עד שהגעתי לדרגה הנוכחית שלי, להתחיל משהו חדש?) יודע כמה קשה להתחיל מחדש בלי לחוש מבוזה ומושפל.
וכך, בכוח ההתמדה של טיפה אחת ועוד טיפה, מיום לימודים אחד למשנהו, הצליח עקיבא תוך זמן קצר להגיע לגדלות, עד שמספר המדרש כי משה רבנו ראה אותו ברוח קדשו ואמר לאלוקים: "אדם כזה בעולמך ואתה נותן תורה על יָדִי?"
כל אחד מאתנו יכול למצוא עוד טוב ועוד מעט טוב, עד שיפרוץ בתוך לבו המעיין שמחכה לו.
בתרבות האינסטנט שלנו, עלינו לחזור ולחדד את העניין: מעט זה גם טוב. אין צורך בהצלחות גדולות. להפך – הציפייה להצלחה גדולה ומיידית מקרבת את השבירה. צריך להוסיף מעט טוב ולשמוח בטוב הזה.
אנו כל כך רגילים לחשיבה תכליתית של תוצאות גרנדיוזיות. אנו בטוחים כי הצלחה פירושה לכבוש את ההר.
מי אמר? אולי פשוט צריך לעשות פיקניק באמצע ההר, וליהנות מהנוף בדרך? אולי העובדה שעצרתי לרגע ושמחתי בנקודה שבה אני עומד, תעניק לי את הכוחות להמשיך להעפיל במעלה ההר האדיר הזה? ובכלל – מי אמר שצריך להגיע למעלה? אולי אחרי הפיקניק ארד חזרה ואשמח בחלקי?
עלינו לעודד את עצמנו בכל פעם שאנו מגלים טוב ועושים טוב. לשבח את עצמנו בדיבור או במחשבה על כל עשייה טובה, גם אם קטנה מאוד. זאת אינה גאווה, פשוט הכרה במעט הטוב שמצאתי.
ולא רק להכיר בכך, אלא גם לתת לכך משקל רגשי גדול יותר בתוכנו. להבין כמה זה חשוב ויקר. כמה כל טיפה של טוב שווה כמו חביות של יין משובח. כמה כל גרם של טוב שווה יותר מהיהלומים היקרים בעולם. להוסיף ערך ומשמעות לטוב שמצאתי כבר ולחזור ולעודד את עצמי דרך קבע כדי להוסיף ולחזק שוב ושוב את הטוב שבתוכי.

אולי העובדה שעצרתי לרגע ושמחתי בנקודה שבה אני עומד תעניק לי את הכוחות להמשיך להעפיל במעלה ההר האדיר הזה?

להזמנת הספר ופרטים נוספים: סוד הנקודה הטובה

Comments

comments

About admin

Check Also

person-692159_640

סוד הנקודה הטובה: ניתוק – מחלת הדור | פרק מהספר

"מישהו נועץ באחד מזקני הדור, וסיפר לו על כאב נפשי שהוא סובל ממנו. הרב אמר …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים